ההפלגה הראשונה שלי - חוויה מלאה ביגון רב

ההפלגה הראשונה שלי הייתה עם אשתי שלימים הפכה לגרושתי, ההפלגה שהיתה אמורה להיות השיא בירח דבש, הפכה תוך דקות ספורות לזיכרון עצוב שלא אשכח לעולם.

Nassau port, Bahamass טיול אחרי קורונה
Nassau port, Bahamass טיול אחרי קורונה

ההפלגה הראשונה שלי הייתה מיד לאחר נישואי בשנת 1995, היא היתה חלק מטיול של 21 ימים של אטרקציות בפלורידה, עליה בנמל מיאמי וחזרה אליו לאחר 4 ימים כשבדרך אנחנו עוגנים בבהמאס.

את השייט רכשנו בחברת קרניבל קרויז לספינה קראו פנטזי ובזמנו היא היתה הספינה הגדולה ביותר של חברת קרניבל.

זה היה בתאריך 04/11/95, בערב הראשון של השייט, הושיבו אותנו לאכול בשולחן של ישראלים, איך שהתיישבנו ניגש קפטן האונייה הרכין את ראשו ואמר: "משתתף בצערכם", באותו הרגע הבנתי שקרה משהו שלא נשכח לעולם, נרצח ראש הממשלה יצחק רבין.

לקחנו חדר חיצוני, המיטה בתא לא היתה זוגית אלא מיטות נפרדות, היה לנו חלון קטן בתוך התא ואפילו טלויזיה צבעונית, על החוויה הזאת שילמנו 700$ לזוג ובזמנו זה נחשב למחיר טוב (גם היום).



להשוואת מחירי טיסה ומלונות בנסאו, בהאמאס ליחצו כאן

טיול אחרי קורונה - KAYAK, להשוואת טיסות ומלונות בבהאמאס

חוויה עצובה

מהשייט הזה איני זוכר דבר, אולי בשל הזמן שעבר, אולי בשל הטראומה מהחדשות הנוראות שקיבלנו, אך דבר אחד בכל זאת האיר את עיני באותם הימים, הגעתי לטיול הזה כמלונאי, עבדתי בטבריה, עיר נופש ישראלית, הכרתי את המלונות בטבריה ובחלקן אף עבדתי, לקחנו סיור בנסאו, עיר הבירה של הבהמאס, הסיור עצר במלון אטלנטיס, עד אז לא יצא לי ליראות מלון בסדר גודל שכזה ולא ליראות פאר שכזה, המלון היה מעוצב בצורה יפיפיה, חוף עצום ובריכות יפות, אחד הדברים שהרשים אותי היה בין השבילים עברנו מתחת לאקווריום עם דגים יפים, היה שם אפילו כריש ודגי עטלף, כשחזרתי לארץ אני זוכר שנפגשתי עם חברי המלונאים הגדרתי את זה כרמה של 7 כוכבים.

את יתר הסיור בנסאו איני זוכר, ככול הניראה אגיע לשם שוב.


אחד הדברים שהרשים אותי מהספינה זה כמות האוכל, נכון שכמנהל מזון ומשקאות בבית מלון בישראל עשינו מזנונים לציבור האוכלים, ומזנונים מאוד עמוסים בכל טוב, אבל מה שהציעו לנו על הספינה היה מעבר לכל דימיון (בראיה לאחור, לאחר שכבר הייתי במלונות בלאס וגאס והייתי על הפלגות נוספות, כבר ראיתי כמויות של אוכל גדולות יותר), היו 12 ארוחות ביום, משעה 03:00 למשקימי קום ובמשך כל היום ועד לשעה 02:00 לציפורי לילה.

סגורים בחדר

רוב הזמן שהינו בחדר, צפינו ב CNN, כמו רבים אחרים לא הבנו מה קרה, לא היו טלפונים זמינים לדבר עם הארץ וכמובן שלא היה אינטרנט זמין, ניסינו לעכל את הדברים, לא הלכנו למסיבות על הספינה וחוץ מלאכול מידי פעם לא עשינו כלום עד שהספינה עגנה בחזרה בנמל מיאמי, כשירדנו מהספינה ראינו בכניסה לנמל את דגל ארצות הברית בחצי התורן, אז לדעתי הבנו פעם ראשונה מה קרה.


ככול הניראה, את המסלול הזה, לבהמאס אני אעשה שוב, היום כשיש לי ידע רחב יותר כנראה אעשה מסלול ארוך יותר.

54 צפיות0 תגובות